יום שני, 15 בפברואר 2016

פרשת תרומה - רעייתי, את כמו יונה



הפסוקים המתארים את הדלקת המנורה חורגים מרצף ההוראות של הפרק. כאן עַם ישראל כולו מצטרף לתמונה. "ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד" (כז, כ).

נראה שהמעורבות של כל ישראל בהבאת השמן היא הבסיס לדרשה המובאת במדרש תנחומא (פרשת תצווה).

"הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים" – כך שר הדוד לאהובתו בשיר השירים (ד, א).

הדוד, שעל פי חז"ל הוא אלוהי ישראל, מדמה את עיני הרעיה – ישראל – ליונים.

'דוגמא שלך דומה ליונה', אומר התנחומא על פסוק זה. המדרש קורא כך –רעייתי, את כעין יונים (=עינייך יונים). את כמו יונה. לא רק העיניים, כולך.

מהו הדמיון –

"כיצד?
כשהיה נח בתיבה, מה כתיב שם?
וישלח את העורב ויצא יצא (ברא' ח ז), ואחר כך שלח את היונה, ותבוא אליו היונה וגו' (שם שם יא).
אמר הקדוש ברוך הוא: מה היונה הביאה אורה לעולם, אף אתם שנמשלתם כיונה, הביאו שמן זית והדליקו לפני את הנר, שנאמר: ואתה תצוה ויקחו אליך שמן".

הציווי להביא שמן מצית משל יפהפה במדרש. העולם כולו הוא כמו תיבה השטה במי המבול הסוערים. אלוהים נמצא עם כולם בתוך התיבה, כמו נח בשעתו. וכמו שנח שלח את היונה וזו חזרה עם עלה זית ובשורת רווחה לעולם, כך מצווים ישראל להביא אורה לעולם. הבאת השמן היא היציאה אל מחוץ לתיבה כדי לגלות שניתן לדרוך על האדמה, לגלות שיש יציבות, להביא מנוח לכף רגלה של האנושות.

פורסם ב 929

פרשת תרומה - הסוד שמאחורי הוילון



לא פעם הסתרה מזמינה הצצה. הסוד קורץ לנו, מפתה.

ארון הברית והכרובים שמעליו היו מוסתרים מעיני העם. זר לא יקרב.
התלמוד במסכת יומא, בסוגיה שכולה משחקי גילוי וכיסוי, מביא לידי ביטוי את משחק החיזור שמייצר הארון עם העם.
התלמוד (יומא נד, ע"א) מביא את הפסוקים מספר מלכים שבהם מתוארת הכנסתו של ארון הברית אל המקדש:

"וַיַּאֲרִכוּ הַבַּדִּים וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן הַקֹּדֶשׁ עַל פְּנֵי הַדְּבִיר וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה".
התלמוד מציג התלבטות – ראו את הבדים או לא ראו?
התשובה שמביא התלמוד מעבירה אותנו אל עולם שיש בו רמז ופיתוי.
"הא כיצד דוחקין ובולטין ויוצאין בפרוכת ונראין כשני דדי אשה שנא' (שיר השירים א, יג) צרור המור דודי לי בין שדי ילין".

הבדים הדוחקים את הפרוכת מתוארים כשני דדי אישה. כדי למנוע ספק שמא מדובר בתיאור חיצוני בלבד מוסיפה הסוגיה פסוק המלמד שיש כאן דרמה של אהבה – "צרור המור דודי לי בין שדי ילין", כך נאמר בשיר השירים, ספר החיזור בין ישראל לאלוהים.
הסוגיה ממשיכה וצועדת על החבל הדק שבין גילוי לכיסוי:
"אמר רב קטינא בשעה שהיו ישראל עולין לרגל, מגללין להם את הפרוכת ומראין להם את הכרובים, שהיו מעורים זה בזה ואומרים להן ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר ונקבה".

פעם בשנה זוכים ישראל להצצה אל הקודש פנימה. לרגע מופשלת הפרוכת ומאחוריה מגלים ישראל את הדרמה שביסוד העמידה מול אלוהים. את האֵרוֹס שמחולל את העלייה לרגל שלוש פעמים בשנה. מאחורי הפרוכת מתגלה זוג אוהבים – משל למשחק האהבה בין ישראל לאלוהים.
סופה של הסוגיה הוא טרגי. משחקי גילוי וכיסוי של זוג אוהבים הם קסומים, כל עוד השפה נותרת פנימית. כל עוד הסוד שמור בין השניים.

"אמר ריש לקיש בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורין זה בזה, הוציאון לשוק ואמרו ישראל הללו שברכתן ברכה וקללתן קללה יעסקו בדברים הללו מיד הזילום שנאמר (איכה א, ח) כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה" (יומא נד, ע"ב).


פורסם ב 929