יום שלישי, 17 בינואר 2012

איך עושה פרה? - סאטירה במדרש

מדי שבוע, מזה למעלה מ - 3 שנים מתכנסת בבית כנסת 'יקר' בירושלים חבורה שלומדת יחד את מדרש בראשית רבה כסדרו. הבלוג הזה ינסה ללוות את הלימוד ולהציף מידי שבוע מדרש שיש בו איזה 'שפיץ' מיוחד.


נפתח במדרש הבא מבראשית רבה, מדרש שעל פי הקריאה שנציע, משתמש בסאטירה חריפה כדי להעביר מסר.

הפסוק הנדרש הוא הפסוק המוזכר במסגרת תיאור הברית שכורת אברהם עם אבימלך.


בראשית רבה נד, ה

ויצב אברהם את שבע כבשת וגו'
אמר לו הקב"ה:
אתה נתת שבע כבשות בלי רצוני חייך שאני משהה בשמחת בניך שבעה דורות.
אתה נתת לו שבע כבשת בלי רצוני חייך כנגדן בניו הורגים מבניך שבעה צדיקים ואלו הן חפני ופנחס ושמשון ושאול וג' בניו.
אתה נתת לו שבע כבשת כנגדן מחריבין מבניך ז' משכנות אוהל מועד וגלגל נב וגבעון ושילה ובית העולמים תריין.
את נתת לו שבע כבשת ארוני עושה ז חודשים בשדה פלשתים.
רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק אלו תרנגלתו של אחד מהם אבדה לא היה מחזר כמה פתחים להביאה וארוני בשדה פלשתים שבעה חדשים ואינכם משגיחים אני בעצמי אשגיח עליו (תהלים צח, א): "הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו"


הה"ד (ש"א ו, יב): "וישרנה הפרות בדרך" מהלכות בישרות,
הפכו פניהם כלפי ארון ואמרו שירה איזו שירה אמרו?


רבי מאיר אומר שירת הים אמרו, נאמר כאן "הלכו הלך וגעה" ונאמר להלן (שמות טו, א): "כי גאה גאה".רבי יוחנן (תהלים צח, א): "שירו לה' שיר חדש"
רבי לעזר אמר (דה"א טז, ח): "הודו לה' קראו בשמו".
רבנן אמרי (תהלים צז, א): "ה' מלך תגל הארץ"


רבי ירמיה אמר תלת "שירו לה' שיר חדש" "שירו לה' כל הארץ" "ה' מלך ירגזו עמים" .
תני אליהו "רומי רומי השיטה התנופפי התנופפי ברוב הדרייך המחושקה ברקמי זהב המהוללה בדביר ארמון המעולפת מבין שני כרובים".


אמר רבי שמואל בר רב יצחק כמה יגע בו בן עמרם עד שלא לימד שירה ללוים ואתם אומרות שירה מאליכן יישר חילכן.

מה יש לנו במדרש הזה? ביקורת חריפה על אברהם, ומחזה גרוטסקי ומעורר גיחוך של פרות שפוצחות בשירת קודש.
ברקע המדרש עומד ההסכם שכרת אברהם עם אבימלך - מעין ברית אי התקפה הדדית.
בחלקו הראשון של המדרש מציעים הדרשנים עונשים שונים לאברהם, מידה כנגד מידה, בעקבות נתינת שבע הכבשות.
מדוע החכמים מחפשים עונש?
ניתן לראות את הדרשות כמענה לקושי שהחכמים רואים בפסוק - מדוע הפסוקים מתייחסים בשוויון נפש להסכם שכרת אברהם עם אבימלך, הלא ארץ פלשתים, בין השאר, הובטחה לאברהם!

הרשב"ם, למשל, סבור שאכן הפסוקים מבקרים את אברהם:

'ויהי אחר הדברים האלה': כל מקום שנאמר אחר הדברים האלה, מחובר אל הפרשה שלמעלה... אף כאן: אחר הדברים שכרת אברהם ברית לאבימלך לו ולנינו ולנכדו של אברהם ונתן לו שבע כבשות הצאן, וחרה אפו של הקב"ה על זאת, שהרי ארץ פלשתים ניתן לאברהם וגם ביהושע מטילים על ערי חמשת סרני פלשתים גורל בכלל גבול ישראל, והקב"ה צוה עליהם 'לא תחיה כל נשמה', לכן 'והאלהים נסה את אברהם': קנתרו וצערו...'

תשובת המדרש דומה לתשובתו של הרשב"ם, אך מתוך הסתכלות על יריעה רחבה יותר - אברהם אכן נענש, אך בהמשך, בדורות שיבואו. (הרשב"ם מביא בהמשך את המדרש כראיה לשיטתו).
מבחינה זו המדרש כאן מציג בעיה בפשט הפסוקים ונותן לה פיתרון. על הציר שבין פירוש 'פשטני' לפסוקים לפירוש שהוא 'דרשני' (על פי אחת ההגדרות שנבחר להבחנה הזו), בהחלט סביר שכאן הדרשן עוסק בפשט הפסוקים, בעיניו. כמובן, ביסוד הקריאה הזו מונח הרעיון שהמקרא כולו הוא יריעה אחת רחבה שכל חלקיה שלובים זה בזה. זהו הרעיון המכונה 'אחדות המקרא'.

ההצעה האחרונה בתיאור ה'מידה כנגד מידה' היא שכגד 7 הכבשות שנתן אברהם ארון ה' היה בשדה פלשתים 7 חודשים. הכוונה היא לפסוקים המופיעים בשמואל א ה – ו, המתארים את נפילת הארון בשבי הפלשתים, את הצרות שהארון גרם להם, ואת ההחלטה בסופו של דבר לשלוח את הארון חזרה הביתה על גבי עגלה ששתי פרות ישאו אותה. הפרות בדרך פלא נושאות את הארון היישר ליעדו. בעקבות הצעה זו מביא המדרש את דבריו של ר' ירמיה ואת מערך הדרשות המפותח שבעקבותיו. (חלק זה של המדרש אינו רלוונטי לפסוק הנדרש ובהחלט ייתכן שהמקור של מערכת דרשות אלו אינו כאן אלא בפסוקים בשמואל. ייתכן שבבחירת עורך המדרש לצטט כאן את הדרשות המתארות את 'זמרת הפרות' טמונה קריצה נוספת: הפסוק הנדרש הוא הפסוק המתאר את שבע הכבשת שנותן אברהם לאבימלך - "בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת", איך הכבשת מעידות? כמו שהפרות מזמרות!).


על הדרשות הללו, על הפרות המזמרות צריך לשאול - מה קורה פה? מה הדרשנים רוצים לומר?
נתחיל בנקודת מוצא - הדרשנים לא באמת חשבו שהפרות הללו התחילו לזמר. או בניסוח אחר, הפרות הללו לא זימרו עד שהחכמים החליטו לזמר בשבילם. (הנחה זו מזקיקה דיון רחב יותר, וניתן לטעון שזהו אנכרוניזם והשלכה של עולמנו הרציונליסטי על המדרש. אולי כדי שלא נחשוד במדרש הוא פותח דווקא בהצגה הפירוש הפשוט - "ויישרנה" - מהלכות בישרות, ורק אח"כ דורש "ויישרנה" - אמרו שירה).

למה החכמים הפכו את הפרות לפרות מזמרות (מעבר לייחודיות של הפועל 'ויישרנה')?

ראשית, נראים דבריו של המלב"ים (ופרשנים נוספים שהלכו בדרך דומה) המסבירים שהמדרש מתרגם את הויזואליזציה של הפסוקים, לשירה. הפסוקים מתארים מחזה שבו הפרות הולכות מעצמן עם הארון לכיוון הנכון. המאורע הניסי הזה הוא בעצם שירה לאלוהים. ובלשונו של המלבי"ם:
"וחז"ל אמרו, על כרחך שאמרו שירה, כי הדבר הפלאי המעיד על השגחת ה' הוא השיר העולה מבריותיו" (מלבי"ם ש"א, ו)


אך נראה שעיצוב המדרש כאן שולח אותנו מעבר למחוזות השירה המעודנת והשבח וההלל שבפי הפרות.
המדרש כאן רוצה להציג מחזה מגוחך וגרוטסקי שכולו סאטירה חריפה על התנהגות עם ישראל ביחס לארון בשדה פלשתים.

. ברקע המדרש עומד התיאור בפסוקים עצמם שמציגים באופן ציורי את חזרת הארון.


וישרנה הפרות בדרך על דרך בית שמש במסלה אחת הלכו הלך וגעו ולא סרו ימין ושמאול וסרני פלשתים הלכים אחריהם עד גבול בית שמש:

תיאור הפרות ההולכות 'הלך וגעו' ממקד את המבט בפרות, ומבליט את הממד המשונה שבמחזה – הפרות הולכות בדרכן, וסרני פלשתים רק עוקבים אחריהן. הפרות הן גיבורות היום והאנשים מסביב משמשים כצופים במחזה.

בדיוק את הנקודה הזו מפתח המדרש.

נעקוב אחרי מעשה האמנות של המדרש שנסחף הלאה עם התיאור המובא בפסוק -
הדרשה הראשונה היא פירוש נפלא לפסוק בתהילים, עם קריצה הומוריסטית.

הפסוק בתהילים צח, א מעורר קושי -

א מזמור, שירו ליהוה שיר חדש-- כי-נפלאות עשה;
הושיעה-לו ימינו, וזרוע קודשו.

מדוע אלוהים צריך להושיע את עצמו - "הושיעה לו ימינו"? לכאורה אלוהים נמצא בדרך כלל בצד המושיע אבל לא בצד הנזקק לתשועה! הצגת אלוהים כזקוק לתשועה הופכת את היוצרות!

המדרש בתשובתו מאמץ את הנחת היסוד של השאלה ואף מקצין אותה - אלוהים אכן בצרות והוא זקוק לתשועה. הוא זקוק לתשועה מפני שאין אף בן אדם שמתנדב לעזור לו!

"תרנגלתו של אחד מהם אבדה לא היה מחזר כמה פתחים להביאה וארוני בשדה פלשתים שבעה חדשים ואינכם משגיחים" -

בתרגום חופשי - כשלאדם נעלמת תרנגולת הוא עושה הרבה הרבה מאמצים כדי להחזירה, אבל כשאני, אלוהים, בצרות - אף אחד לא עוזר לי!
אין בעיה, אומר אלוהים, אני אעזור לעצמי!

המשך המדרש ממשיך את הסאטירה הנוקבת ומתאר כיצד אלוהים דואג לעצמו - הוא דואג להבאת הארון וגם דואג לכך שהשירה שצריכה ללוות את הארון אכן תישמע. אם עם ישראל לא דואג לשיר, אז הפרות ישירו!

הלעג החריף שבדרשה מתעצם באמצעות הויכוח הפסודו-רציני של החכמים איזו שירה בדיוק שרו הפרות. האם הן שרו את השירה שעם ישראל שר כשאלוהים הציל אותו מיד מצרים? או אולי הם שרו את הפסוקים מדברי הימים טז, ח המתארים את השירה ששר דוד בעת הבאת הארון לירושלים?

המשפט החותם את הדרשה מוסיף שמן למדורה אחרי שדרשנו "ויישרנה" - אמרו שירה, הוא מוסיף ודורש "ויישרנה" - נאמר להן יישר כח (יישר חילכן), יישר כח על כך שמה שאמור להיות תפקידם של הלויים - לשיר, נעשה על ידן בפשטות.

באמת יישר כח.


תיארתי את המחזה שמציג המדרש במילה 'גרוטסקי'. המחזה הוא גרוטסקי במובן הזה ששירת קודש נעלה מושרת בפי יצורים פחותים - פרות. כפי שכותב בחטין:


'העיקרון המהותי של הריאליזם הגרוטסקי הנו השפלה, כלומר ההנמכה של כל מה שגבוה, רוחני, אידיאלי, מופשט; זהו מעבר לרמה החומרית, לתחום של אדמה וגוף בשילובם הבלתי ניתן לפירוק'
(מצוטט ומתורגם בתוך: שרה כן שבוט, הגוף הגרוטסקי, עמ' 86)


התיאור הגרוטסקי כאן, כבמקרים אחרים, משתמש בערעור הסדרים ובצחוק כדי לטלטל את המתבונן. המטרה של המדרש היא שאחרי שנקרא אותו נבין שמצב שבו ארון ה' נמצא בשדה פלשתים ואף אחד לא נוקף אצבע (וכל אחד מוזמן להפוך את התיאור הזה למטאפורה על...) הוא מצב לא נורמלי, לא יותר נורמלי מפרות מזמרות.